אחרי שני עשורים שבהם זיכיון Onimusha שכב בהקפאה, Capcom החליטה להחזיר אותו בדיוק בזמן ובצורה הכי נכונה שיש. כשנכנסתי למשחק והתחלתי להקליט את השעה הראשונה שלי בקיוטו (אותה תוכלו לראות בסרטון המצורף כאן למעלה), הרגשתי מיד את הקסם שחזר. מדובר בחוויית אקשן סמוראים טהורה שמצליחה לקחת את הנוסחה הקלאסית, לנער מעליה את האבק ולהתאים אותה לסטנדרטים של 2026 בצורה מבריקה וסוחפת.
כבר מהרגעים הראשונים על המסך, המשחק לא מבזבז זמן ומכניס אותנו לעניינים עם קצב מצוין ואווירה מחשמלת. השילוב בין פולקלור יפני, אימה על-טבעית, שדים מעוותים (ה-Genma) וקרבות חרבות מרהיבים מייצר פנטזיה אפלה שקשה מאוד להניח מהידיים. זה בדיוק סוג המשחקים שמזכירים למה התאהבנו בז'אנר מלכתחילה – בלי תסכולים מיותרים, אלא נטו הנאה, זרימה ועוצמה בכל חיתוך של החרב.
מערכת קרב מהנה, מדויקת וממכרת
גולת הכותרת האמיתית של המשחק, ומה שהפך כל דקה בשעה הראשונה ובשעות שלאחריה לתענוג, היא מערכת הקרב. המשחק שם דגש עצום על תזמון, תנועה והגנה אקטיבית. יש כאן הדיפות (Parry), הסטות להבה (Deflect) והתחמקויות מדויקות (Reflex Dodge), אבל היהלום שבכתר הוא ללא ספק מכניקת ה-Issen המפורסמת. התחושה של לעמוד מול שד עצום, לקרוא את ההתקפה שלו בדיוק של שבריר שנייה ולבצע מכת-נגד קטלנית שמחסלת אותו במקום – היא מהמספקות ביותר שחוויתי במשחקי אקשן לאחרונה.
מעבר לחרב הבסיסית, נשקי ה-Oni והשדרוגים של כפפת השדים מוסיפים עומק טקטי נפלא לכל קרב ומאפשרים גמישות וסגנון משחק אישי. זהו אקשן נגיש ומהיר שלא מעניש אותך באכזריות כמו משחקי Souls-like טיפוסיים, אלא מעודד אותך להשתפר, ללמוד את דפוסי האויבים ולהפוך לרב-אמן בלחימה בחרב.
קרבות בוסים גרנדיוזיים וקולנועיים
הבוסים הם המקום שבו המכניקות של המשחק מגיעות לשיא הפוטנציאל שלהן. כל מפגש מול בוס מרגיש כמו דו-קרב קולנועי מותח, עם אנימציות ייחודיות של נעילת חרבות (Clash system) ופאזות שמשתנות תוך כדי הקרב ודורשות ממך להתאים את הקצב והתגובות שלך.
הקרבות הללו מאוזנים בצורה הוגנת לחלוטין – הם מאתגרים, דורשים ריכוז מלא, וגורמים לך להרגיש על גג העולם כשאתה מנחית את המכה המסיימת. הקרב המפורסם מול בנקיי על הגשר והעימותים לאורך העלילה מציגים רמת הפקה אדירה, כאשר כל קרב כזה נראה ומרגיש כמו סצנה שנלקחה ישירות מסרט סמוראים היסטורי ברמה הגבוהה ביותר.
גיבור כריזמטי, הומור והפקה קולנועית מרשימה
הדמות הראשית, מיאמוטו מוסאשי, מעוצבת בצורה יוצאת מן הכלל. המודל שלו, שמבוסס על השחקן האגדי טושירו מיפונה, מעניק לו נוכחות כובשת בכל פריים. מוסאשי הוא לא סתם עוד גיבור עגום וחסר אישיות; הוא שחצן, ציני, שנון ומלא כריזמה, ובאותה נשימה הוא עובר מסע התבגרות משמעותי שמחבר אותך אליו מהרגע הראשון.
קטעי המעבר פשוט יפהפיים. הבימוי, זוויות הצילום וההבעות הפנים המדהימות מפיחים חיים בכל הדמויות, כולל הנבל הראשי והצבעוני שמספק הופעה פסיכוטית ומהנה במיוחד. הדיאלוגים יודעים לאזן באופן מדויק בין רגעים של אימה ואובדן לבין הומור יפני מוצלח שנותן לאווירה לנשום ומייצר חיבור חם וטבעי לדמויות המלוות את מוסאשי לאורך הדרך.
ביצועים מלוטשים ומנוע גרפי בשיאו
מבחינה טכנית, המשחק מציג עבודה יוצאת דופן על בסיס ה-RE Engine של Capcom. רחובות קיוטו של תקופת אדו נראים נהדר, התאורה מעניקה עומק מרהיב למקדשים ולשבילים, ואנימציות הקרב חלקות לחלוטין. חיתוך האויבים לפי זווית הפגיעה של החרב (Dynamic Dismemberment) מוסיף אפקט של משקל ועוצמה לכל מהלומה.
מעבר ליופי הוויזואלי, האופטימיזציה פשוט פנומנלית: המשחק רץ בצורה חלקה ויציבה לחלוטין, ללא תקיעות, ללא נפילות פריימים וללא קריסות, והשליטה מגיבה מיידית לכל פקודה. תענוג אמיתי לקבל משחק AAA שמגיע מלוטש ומוכן לחלוטין מהיום הראשון.
ציון סופי: 9 מתוך 10
כתיבת תגובה